MedusaLocker הוא השם של הקבוצה. שאר השמות, כמו BAGAJAI, BARADAI, Blackheart, Reddish ואחרים הם סיומות קבצים שמתווספות לכל הקבצים המוצפנים, כדי שנוכל לזהות את הקורבן ולהשתמש במפתח המתאים.

היינו עסוקים בעדכון התוכנה ובפיתוח אתר ומנהל קבצים חדש לפרסום הקבצים, ולכן האתר הישן לא עודכן. אני לא רואה טעם לדחוף את השם MedusaLocker לכל מקום אפשרי. אנחנו מרוויחים את השם שלנו דרך הפעילות עצמה, לא באמצעות שיווק אגרסיבי.

אנחנו מונעים רק ממניעים כלכליים. אנחנו לא רודפים אחר מטרות פוליטיות. למעשה, יש לנו סינון קפדני מאוד של חברות שאת הקבצים שלהן אנחנו מפרסמים, כי אין לנו כוונה להרוס עסקים. הפילוסופיה שלנו היא להראות לחברות שחיסכון בהגנה על התשתיות עולה ביוקר.

אנחנו לא עובדים מול ארגונים בעלי חשיבות חברתית, כמו ארגוני רווחה. אם אנחנו מקבלים גישה לארגון כזה, אנחנו מודיעים להם על החולשה בחינם.

מה שאתה רואה באתר זה המחיר עבור המידע. הוא כולל הערכה של הנזק הפוטנציאלי לחברה, לצד הערך של המידע עצמו. לדוגמה, אצל CourtSmart יש אפילו מספרי SSN של כל העובדים שלהם, כולל עובדים שפוטרו. יצרנו קשר עם הארגון בדרכים שונות, אבל כנראה שלא אכפת להם מהעובדים או מהרווחים שלהם. בכל מקרה, אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן על גובה דמי הכופר שאנחנו קובעים ולעשות ויתורים מסויימים.

לא הייתי קורא לזה 'סחיטה כפולה' כי כל אלה הם חלקים מאותה שרשרת. קודם כול אנחנו מגלים חולשה במערכת וכל השאר הוא תוצאה של זה. לפעמים אין טעם לגנוב מידע או לבצע הצפנה מלאה, ואז אנחנו מסתפקים רק באחד מהדברים. אנחנו רואים במה שנקרא 'כופר' תגמול על העבודה שלנו ולכל חברה יש אפשרות למזער את ההשלכות.

במקרה כזה הודעת הכופר מופצת באמצעות קמפיין אימיילים או שיחת טלפון לחברה. יש מצבים שבהם אנחנו לא מצליחים להגיע להנהלת הארגון, כמו במקרה של CourtSmart. במקרה כזה אנחנו פשוט מפרסמים את המידע ואני בטוח שהם ירגישו את זה.

כל מה שקורה הוא די מובן, הגיוני וצפוי. הדבר היחיד שמדאיג אותנו הוא השקרים מצד רשויות אכיפת החוק וגופים דומים, כולל כל מיני ארגוני סייבר, שטוענים שהחברה לא תקבל דבר גם אם היא תשלם את הכופר. אנחנו משקיעים הרבה כסף בשיפור שיטות פענוח המידע, בהוספת הגנה על שלמות הקבצים ויכולות דומות, אבל מתייחסים אלינו כאל נוכלים בדיוק בגלל רשויות אכיפת החוק. זה מאכזב כפליים שהם עושים זאת במו ידיהם ועל חשבון הארגונים עצמם.

האמת שבד"כ זה מאוד משעמם. משא ומתן בדרך כלל מתחיל בסיפור של החברה על כמה החיים קשים לכולם, ואיך חברה עם מחזור של, למשל, יותר מ-$100 מיליון דולר לא מצליחה למצוא $50 אלף דולר כדי לשלם לנו. אחר כך הם מספרים על מחלות, ילדים שלא קיימים, כפי שמתברר בהמשך, ודברים דומים. לכן, מבחינתי, השאלה המוזרה ביותר הייתה: 'כמה ולאן להעביר את הכסף?' והם העבירו אותו בלי להמשיך לדבר.

לא, אנחנו לא משתמשים ב-AI ולמידת מכונה.

למעשה, המצב הפוליטי הנוכחי, כמעט בכל העולם, נותן לנו עוד ועוד השראה. האנשים המשוגעים האלה מאמריקה, אירופה, איראן ומדינות אחרות, מקריבים חיים בשביל כסף, ממשיכים לשקר לאנשים שלהם ולשדוד אותם. על הרקע הזה, אנחנו עושים משהו טוב, ומנסים להפוך את עולם הסייבר לבטוח יותר.

אל תחסכו בבטיחות שלכם.